יומנה של אנה פרנק

רציתי לעשות המון דברים כשסיימתי את "אנה פרנק: יומן". רציתי לכתוב מאות משפטים, רציתי לבכות, רציתי לצחוק, לרקוד, לחיות, לצאת החוצה ולראות את השמיים ולהרגיש שמש חמה וחונקת. אבל, הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא מחשבון (אחרי שחיבקתי את הספר כמה שניות). הייתי חייבת לגלות מתי היומן שקראתי עכשיו נכתב, לפני כמה שנים המילים הללו הוטבעו בעט נובע על נייר. אנה פרנק כתבה את העמוד האחרון ביומנה לפני 70 שנה. 70 שנה.

קצת ידע כללי על הספר והאנשים שהיו ותמיד יהיו חלק ממנו: אנה מתחילה לכתוב ביומן ביום הולדתה ה-13, בו מקבלת את היומן כמתנה. היומן כתוב מהתאריך ה-12 ביוני 1942 ועד ה-1 באוגוסט 1944, כשב-4 באוגוסט גילו את אנה ושבעת המסתתרים האחרים. כולם נלקחו למחנות ומתוכם רק אביה של אנה – אוטו פרנק, שרד. במחבוא היו עם אנה: הוריה (אוטו ואדית פרנק), אחותה (מרגוט פרנק), עוד משפחה שכללה את הרמן, אוגוסטה ופטר ון פלס, ופריץ פפר. אחד הדברים שלא ידועים לכול בנוגע ליומנה של אנה זה שאנה תיכננה לפרסם את היומן בעצמה לאחר המלחמה, ולכן ערכה אותו תוך כדי הכתיבה היום יומית שלה, הוסיפה והורידה קטעים, וכן שינתה את שמותיהם האמיתיים של המסתתרים לשמות בדויים (למשל קראה לפריץ פפר אלברט דוסל). אחד הדברים המשמעותיים בחיי המסתתרים במחבוא היו האנשים שעזרו להם בכל יום, הביאו להם אוכל, ספרים ועידכנו אותם בנוגע לעולם שבחוץ. אנשים שלא היו חייבים לעזור לכביכול "פושעים נמלטים", וסיכנו את חייהם רק על מנת לעזור לאלו שמזלם פחות טוב משלהם: מיפ חיס, אליזבת (בפ) פוסקאול, ויקטור קוגלר ויוהנס קליימן.

רציתי לכתוב המון, אבל למען האמת אני לא יודעת מה לכתוב. ספר שמורכב ממכתבים או כיומן הוא תמיד יותר אישי, וספרים בכלל גורמים לנו להתחבר ולהשתקע בסיפורים ודמויות בדיוניות וללמוד ולשאוב השראה מחייהן, אבל כל הספר לא יכולתי להתנתק מהידיעה שאנה הייתה אמיתית. לא יכולתי להתנתק מהידיעה שהיא מתה. במיוחד בגלל כל התהיות בנוגע לעתידה וכל ה"כשאני אצא מכאן" שנתקלים בהם במהלך הספר. אנה תמיד ראתה את העתיד, דיברה על יום אחד שלא הגיע בשבילה. עברתי את הספר הזה עם 8 מסתתרים, שלמדתי להכיר ולאהוב. ונשאר אחד. נשאר רק אחד, ואני כל כך עצובה בשבילו.

אנה פרנק

אחד הדברים העיקריים בספר היא היאחזותה של אנה בלמידה, בקריאה, בגזירת תמונות של שחקנים מסרטים שאפילו לא ראתה. בדיוק כמוני (וכמו כל הכותבים של פרברים), אנה נאחזה בדברים ששמרו על שפיותה: בספרים על אנשים עברו, בלמצוא את עצמה מחדש בכל דמות, בכתיבה, בלהרגיש חופשיה וצעירה למרות היותה כלואה, בלהפוך את עצמה באופן תמידי לבן אדם יותר טוב. זה ישמע קצת מוזר, אבל אני רואה את אנה, במידה והייתה היום נערה, כותבת לפרברים. היא לא רצתה להיות כמו כל הנערות שמדברים עליהן בכתבות בסגנון "איך לטפל בנער המתבגר שבבית שלכם: ההורים נגד המפלצת" – היא רצתה להיות היא בפני עצמה. היא אהבה היסטוריה ואת הטבע, האמינה בחופש דת וכבוד לזולת. אישה חזקה שתקבע לעצמה את מהלך חייה, שרצתה להשמיע את הדעות שלה וניסתה כמו כולנו להישמע. האמינה בטוב, אבל לא הייתה או התיימרה להיות מושלמת או בעלת התשובות. עבדה קשה להיות אמיצה אך כמוני (ועל בטוח הרבה נערות מתבגרות) מצאה את עצמה אוהבת את הכל יום אחד ובוכה בשקט ביום אחר.

היומן כולו שופע אמת וכנות – פשוט חיים של נערה, שפוחדת ושמחה ואוהבת ושיש בה כל כך הרבה תקווה. אי אפשר לנתק את היומן מהשואה אבל אני לא חושבת שהוא מתמקד בתקופה ההיא, לא לחלוטין. הוא מתמקד בלהמשיך הלאה ובלחיות ובלאהוב את החיים למרות הכל כי תמיד יש נקודות אור. אני כל כך מפחדת, מהמון דברים, כמעט כל הזמן. אבל אנה הסתכלה על השמיים מעליית הגג עם הבחור שהיא מחבבת, והיא הסתכלה על הטבע וראתה את אלוהים, גם אם רק לשנייה היא הייתה באמת באמת מאושרת. וכשאני מסתכלת מהחלון שלי בחמש בבוקר, ויש ציוץ של ציפורים ושמיים שעדיין לא לגמרי ערים, אני מסוגלת להרגיש מאושרת. בנחת. אני לא צריכה להיות נרדפת ע"י אנשים רעים בגלל סיבות לא קיימות בשביל להעריך את הדברים הפשוטים, היפים מכל. האמונה שלי לא צריכה לבוא מאלוהים או מהדת, היא יכולה לבוא מנערות שראו את הטוב בעולם רע ושהגשימו את חלומן כי הן לא וויתרו, אפילו לא לשנייה. אמונה באנשים וביכולתם לשנות את העולם.

יותר מכל אני שמחה בשבילה. אנה שנאה שהשתיקו אותה. היא הרגישה ורצתה להיות עצמאית, היא רצתה לשנות, להיות עיתונאית, לכתוב ספר יום אחד. היא הייתה לגמרי עצמה על דף הנייר, ועד היום היא עדיין משפיע על אנשים. המון אנשים. היומן תורגם ל-75 שפות, הוא היום הספר הזר הנמכר ביותר ביפן, רב המכר הגדול ביותר בשפה ההולנדית והיומן הנמכר ביותר בכל הזמנים. אנה עדיין משפיעה על נוער שלא צריך להיות בעליית גג בשביל לרצות להגשים את עצמו ולהרגיש ולהיות אחד עם העולם והטבע, נוער שרוצה להאמין שבבסיסם כל בני האדם טובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>