אודה לבית הספר

מאז שאנחנו קטנים אנחנו שומעים מבוגרים מתרפקים בגעגועים על זכרונות מימי בית הספר. עבורי זו הייתה תעלומה במשך כל תקופת התיכון איך אפשר להתגעגע למקום כזה, אבל עכשיו כשאני מחוץ למסגרת אני יכולה להבין את הגעגועים לתקופה המתוקה-מרירה הזו. זו תקופה מלאת ניגודים שמשלבת עצמאות מוגבלת ורצון לשבור גבולות, חלומות על חופש וקירות מכוסים פוסטרים, יחד עם רצון עז לאפיין, להגדיר ולבטא את עצמך בכל אמצעי אפשרי.

בין אם ימי בית הספר היו מהנים עבורכם ובין אם לא, אין ספק שיש דברים מסוימים שיכולים ליצור אצלכם תחושות געגועים ונוסטלגיה לתקופה ההיא: זו יכולה להיות מוזיקה וזו יכולה להיות פעולה אקראית לגמרי כמו כתיבה במחברת או ציפייה לחבר שיבוא לאסוף אתכם מהבית, כל אחד מאלה עלול לגרום לכם לשקוע בזכרונות, גם אם הם לא כל כך רחוקים.

בהשפעת הדברים שנאמרו החלטתי ליצור מיקס שמאגד את תחושות התסכול, הזעם, ההתרגשות, האהבה והבדידות שמשותפות לדעתי לכל מי שבילה חלק נכבד מחייו במוסד הזה. שמיעה מהנה!

קרדיט תמונות: internet k-hole

תגובה אחת

  1. אהבתי

    אביב אוזן המלך בתאריך הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>