Fleet Foxes – Fleet Foxes

על פליט פוקסס אני נוהגת לומר שלשמוע אותם זה כמו לשמוע את ההרים מדברים.
בהקשבה ראשונה לאלבום המלא הראשון שלהם מ-2009, שנקרא על שמם, אפשר להרגיש את ההרים מסביבך – שרים על החורף, על הקיץ, ועל היופי שבטבע. המוזיקה היא כמו מסע רגלי בנופים עוצרי הנשימה של אמריקה.

ללהקה אין זמר ראשי, וכל הקולות של חברי הלהקה הם כלי נגינה. הווקאליות בכל השירים שלהם לוקחת חלק גדול ומשמעותי בהפיכת כל שיר ושיר ליצירה מושלמת. די הפתיע אותי לשמוע שלאורך כל זמן הקלטת האלבום הלהקה נשארה באולפן ולא יצאה כלל מהעיר.

האלבום מתחיל ב-"Sun It Rises" שבעיני מסמל התחלה, זריחה. הוא מלטף, איטי ונוגה, מעיר אותך בנגיעה קלה של קרני שמש בבוקר קפוא של אוויר הרים. הוא מעיר אותך בהדרגה ולקראת הסוף הבסים תופסים תפקיד משמעותי יותר והשיר מגיע לשיא שמסמל התחלה של יום ארוך.

לאחר מכן מתחיל "White Winter Hymnal", שנשמע לי כמו שיר מסע, כזה ששרים תוך כדי טיפוס על הר או גבעה, שמגיע לשיאו כשמגיעים לפסגה. הוא תמיד מזכיר לי את השירים שהמדריכים בתנועות הנוער לימדו אותנו בטיולים כדי שלא נתייאש מהדרך, "99 בקבוקים על הקיר". רק שבו הבקבוק הופך לבן אדם, והמילים הופכות לאחד מהשירים הכתובים הכי יפים שאני מכירה.

"Tiger Mountain Peasant Song" הוא בין יצירות המופת של האלבום הזה. זה שיר מרתק, בלדה על האבל והמוות שעטופים בתיאורי טבע משמימים. ההרים באמת מדברים אליי, מספרים לי על כל אלו. אני לא חושבת שאי פעם אני אבין באמת על מה השיר מדבר וזה מה שקוסם בו. הוא מכשף ורודף. בחירת המילים בו עולה על כל גאונות אחרת. הפרשנות האישית שלי לשיר הזה מתחילה בצוות חיפוש, "Wanderers", שמחפשים ביערות ובהרים אחר גופה, וממשיכה בעצב והאבל של יקירי המת שמתבטא בהתכחשות למוות, בכעס ובאי הבנה. בבית האחרון של השיר נשמע כאילו הרוצח של הגופה מדבר, וכל המשמעות מתהפכת. כל הזמן הזה הרוצח דיבר, מתאבל על מעשיו.

"Meadowlarks" הוא שיר אהבה לעפרוני. אמנם הוא פחות דרמטי משאר השירים באלבום, אך לא פחות יפה. הוא שיר מחווה לדעתי, לציפורי השיר באשר הן. הזמר מכתיר את העפרוני למלך היער.

אני חושבת שהאלבום הזה הוא ציון של מקום, של דרך חיים ואהדה לטבע. ציון מקום ספציפי אפשר לראות בשיר "Blue Ridge Mountains" שנשמע כמו שיר על זכרונות מהבית שבטבע של טנסי.

מה שמקסים באלבום הזה ובפליט פוקסס בכללי, היא האווירה הזו. תיאורי הטבע שחוזרים על עצמם באופן לא מאוס בכל שיר ושיר, והשימוש בהם על מנת לתאר רגשות ותחושות. אני מדמיינת מטפסי הרים ששרים נעימות דומות לאור מדורה ישובים על בולי עץ, את השמש זורחת מעל עצי האורן, את הציפורים שרות במעוף מעל לשדות כלואים בין פסגות הרים מושלגות ואת החורף בהוד הדהרתו.

Fleet Foxes הוא הפסקול של היער.