איך להתמודד עם לחץ?

לחץ, במיוחד בגיל ההתבגרות, זה אחד הדברים שקיימים כל הזמן. תמיד יש מאיתנו ציפיות, אנשים שרוצים שנצליח, מבחנים ובגרויות שכל חיינו הצעירים הרצו לנו כמה הם חשובים, איך המשך החיים שלנו יהיה מבוסס על ההחלטות שאנחנו מחליטים עכשיו, בתקופה האולי הכי קשה ומבלבלת בחיינו.

זה נדמה טיפה לא פייר, הלחץ מההורים והמורים לקבל ציונים טובים והלחץ מהחברים להיות תומכים – ולהכיל גם את הלחצים והבעיות שלהם. הלחץ מהחברה לא להשתגע ולכעוס כל הזמן כמו בני הנוער שתמיד מראים לנו בטלוויזיה. הלחץ להיות מיוחד ושונה ובכל זאת לא לצאת יותר מידי מהנורמה. הלחץ להינות מהיותנו מתבגרים כי זה לא יהיה ככה עוד הרבה זמן. הלחץ למצוא נושא שאתה אוהב וטוב בו בין כל הבלאגן והבלבול. לחץ גם להיראות טוב, לאהוב את איך שאנחנו נראים, דבר שנורא לא מציאותי – כל אחד מאיתנו שונה ואף אחת או אחד לא נראה כמו דוגמנית או דוגמן הלבשה תחתונה. הלחץ של למצוא מישהו שיאהב אותך.

אבל, במחשבה על כל הסיבות שלפניכם ל"למה אני לחוצה", אני חושבת שהדבר שהכי מלחיץ אותי הוא החיים כמכלול.

תמיד הייתי בן אדם לחוץ, גם עם דברים הרבה פחות רציניים מהרשימה המכובדת למעלה. תמיד הקשבתי להוראות השימוש על השמפו, צבעתי את הציור רק בתוך הקווים, השתדלתי להרעיש כמה שפחות בין 14:00 ל- 16:00. אני לא יודעת למה, אבל תמיד הייתי ככה. ועוד לפני שהגעתי לתיכון, כבר התמוטטתי תחת הכל. התחילו להיות לי כאבי ראש מסיביים ומתמשכים, לפחות פעמיים בשבוע, ולאחר הרבה זמן גיליתי שכאבי הראש היו בגלל לחץ. הבנתי אחר כך שזה נורא טיפשי, להיות פיזית חולה רק בגלל כמה מבחנים. רק בגלל שהמחנך (שלא זוכר את השם שלי בכלל) ממשיך להגיד כל יום "זה הזמן שלכם להשקיע, תנו פוש, תעבדו קשה, אנחנו לא רוצים לראות את ההישגים שלכם נופלים".

איזה בולשיט. אנחנו בני אדם שמשתנים בכל יום, אנחנו לנצח עבודה בתהליך. להגיד לנו שדבר אחד יקבע לנו את כל מהלך החיים. שהמבחן בהיסטוריה ישפיע לי על הבגרות, שתשפיע לי על הצבא, האוניברסיטה והעבודה. לפעמים זה יותר מידי, כל כך הרבה אחריות על הכתפיים. זה מביא אותנו למצב שבו אנחנו משתדלים להמשיך הלאה אבל אנחנו לא רואים את סוף המסלול, את הרגע בו נגמרות הציפיות מאיתנו. לפעמים אני חושבת שאני פשוט צריכה להקשיב אך ורק לציפיות של עצמי, ולא ציפיות של אחרים ממני, אבל האם זה באמת אפשרי? הציפיות של החברה ממני במשך 15 שנה השתלטו על הציפיות שלי מעצמי והכתיבו אותן, ועכשיו החיים שאני חושבת שאמורים להיות לי לקוחים מתוך סרט משפחה אמריקאי.

לחץ.

עכשיו, אני יודעת שעד כה היו פה הרבה עצב ומרירות, אבל אולי יש דרך להתמודד תחת הלחצים האלו. אני תמיד משתדלת להזכיר לעצמי שאומץ הוא לא חוסר פחד, הוא היכולת להתגבר עליו (אני די בטוחה שהמשפט הזה מסרט כלשהו). כל דבר שיבוא לקראתנו בחיים המוזרים והלא צפויים האלה, יש בנו את הכוח להתמודד איתו.

בתור חובבת פסיכולוגיה אני יכולה לספר לכם את זה: כשאנחנו עומדים מול גורם מלחיץ, התגובה שלנו מוכתבת על ידי העיקרון "Fight or Fly". אנחנו בוחרים האם להתמודד עם הגורם המלחיץ, או לברוח ממנו. אני לא חושבת שהבחירה בבריחה הופכת אותך לפחדן או נמושה. נורא חשוב לזכור שאנחנו אנושיים, ובין אם אנחנו מצליחים לעמוד בכל העומס שגיל ההתבגרות מציב בפנינו או לא, זה בסדר. לכולנו קשה לפעמים וכולנו רק מגששים את דרכנו באפלה.

אני רק נערה, ולתת לכם עצות ל"איך להתמודד" יהיה צבוע בעיניי ולא פייר כלפיכם. גם אני עדיין מחפשת תשובות. ובכל זאת, הדרכים שלי להתמודד הן לא לתת ליותר מידי דברים להשפיע עליי בו זמנית. אני תמיד משתדלת לזכור שזה בסדר להרגיש מוצפת.

כשצריך להתמודד עם קשיים, העקרונות הבסיסיים לדעתי הם:

  • אל תפחדו לבקש עזרה. אני מכירה את עקרון ה- "הבעיות שלי, האחריות שלי, אני אטפל בזה" (או לפחות ככה אני הרגשתי), אבל אתם רק תצאו יותר חזקים מהכל. עזרה מחבר שבחמש יח"ל שיעזור לכם במתמטיקה, עזרה ממורה, עצה בנוגע לבעיות עם החבר (או החברה) מאמא אפילו. מה יש לכם להפסיד?
  • תארגנו מראש. אם אתם יודעים שיש לכם הרבה מבחנים חשובים בפרק זמן קצר (כמו שלי היו שלוש מתכונות באותו שבוע – זה היה נוראי) תתלו לוח שנה בחדר, תעשו רשימה של כל הנושאים למבחנים ותוודאו שיש לכם את כל החומר.
  • תשמעו את המוזיקה שלכם, תקראו ספר, תראו סרט, תשחקו טניס, תארגנו את החדר, תכתבו תציירו או תנגנו – כל דבר שעוזר לכם להיות אתם, מבלי כל הצרות מסביב. רק אל תשכחו שתצטרכו להתמודד עם העולם בשלב כלשהו.
  • תזכרו שאתם לא לבד, ושכולם מתמודדים עם קשיים בכל יום. הרבה אנשים התמודדו עם לחצים לפניכם והרבה אנשים יעשו זאת אחריכם. לכל אחד יש בעיות משלו וקשיים משלו, וזה שאתם לא רעבים ללחם אבל ממש עצובים בגלל צרות עם חברים (למשל) לא עושה אתכם לאנשים רעים.
  • תזכרו שכולנו רק מתמודדים עם החיים, יום אחרי יום. תמיד נעמוד בפני אתגר כלשהו, אבל אנחנו יכולים לצאת אנשים יותר טובים מהכל. בסופו של יום, אנחנו מכתיבים את חיינו.

בתמונה הראשית: צילום של Sergey Neamoscoul; צילום תמונת נער ברכבת תחתית: זהר קטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>