Youth Lagoon – Wondrous Bughouse

בניגוד לאלבום הקודם של יות׳ לאגון - "The Year of Hibernation" שהוא יותר אישי ופרטי, והמילים שלו לקוחות מתוך חוויות אישיות מציאותיות של טרוור פאוורס – הסולן, הכותב והמלחין – האלבום "Wondrous Bughouse" הוא מעין מסע – ספק רוחני, ספק בלתי מציאותי, בין יחסים עם הנפש ועם אלוהים ובין הקשבה של פאוורס לתת מודע שלו. הוא אלבום נטול אג׳נדה, שלוקח השראה מרעיונות לא מציאותיים שהם בגדר אמונה או חלום.

ניסיתי לחשוב על תיאור מתאים לחוויה של אלבום שכזה, ואני חושבת שהוא כמו החוויה של קרנבל שעשועים בפעם הראשונה. האלבום מתחיל ב- "Through Mind and Back", שכבר לפי השם מערער אותנו – קטע אינסטרומנטלי שמכיל את הצלילים שילוו אותנו לאורך כל האלבום באופן עצור ומפחיד. הקרנבל עדיין לא מואר באורות מסנוורים וחלומיים ואנחנו יראים מהכניסה.

השיר הבא, "Mute" מכניס אותנו לאווירת הקרנבל המואר כמו שמורידים פלסטר, באופן חד ומהיר. הוא רועש כבר מההתחלה, בניגוד להרבה מהשירים באלבום הקודם. השיר מדבר על עולם אחר, "3D World" ועל היחסים שלנו עם השטן יחד עם החיפוש אחר אלוהים ועל האטימות או בורות שלנו כנגד הכיעור שבמוות הפיזי (גופות).

Trevor Powers

"Attic Doctor" הוא השתעשעותו של פאוורס עם היכולת שלו ליצור משהו נטול אג'נדה, שאפשר לפרש לכל כך הרבה צורות כמו המנגינה עצמה, לבין אי היכולת של אדם ליצור – שבשיר מתפרשת כאדם שאינו יכול להוליד ילדים. השיר מונע על ידי התת-מודע של פאוורס והוא יוצר אירוניה בין היכולת של האדם לקיים ולהתקיים.

"Dropla" מאוד קרוב לליבי מאז ההופעה של Youth Lagoon בבארבי לפני קרוב לשנה. פאוורס, שישב כל ההופעה לצד הקלידים, קם ממקומו, הצביע על הקהל וחזר על השורה "You will never die, You will never die". עם כל שורה הוא הצביע למקום אחר בקהל והצליח לרגש את כולם מסביב.

בצליל פעמונים Dropla מחזיר אותנו למגרש המשחקים של הילדות. ואם כבר קרנבל אז לקרוסלה שמסתובבת – למונוטוניות של קרוסלה. מילות השיר מדברות על האטימות של ילד קטן, שחוזר שוב ושוב על המילים "You will never die", כמו שקרוסלה מסתובבת שוב ושוב, ומתכחש למוות הרוחני שלו.

לאורך כל האלבום פאוורס שר בחלומיות על הרע, על הטוב ועל היחסים שלו עם אלוהים והשטן, ואי אפשר שלא לקשר את הכל לדת. פאוורס עצמו אמר שהוא מאמין באלוהים אך נמנע מהדת שנוטה להפוך את האמונה למשהו שניתן לשפוט.

את הקשר עם הדת ואלוהים פאוורס מזכיר בשירים נוספים כמו "The Bath", שם הוא משווה את ההטבלה הנוצרית לטביעה. ב-"Daisyphobia", בצלילים צורמים מעט, הוא מתאר את בני האדם כילדים של האחד, אלוהים, כבני תמותה במנוסה ממנו.

האלבום והקרנבל מסחררים אותנו בין אהבת הטוב למשיכה אל הרע יחד עם מוזיקה כיפית ומבעיתה וצורות שקיימות רק בחלומות שלנו. המשחק בין הקיום הפיזי שלנו – הגוף, לבין הקיום הרוחני שלנו – הנפש, מדמה לי את בית המראות שנמצא בקרנבל. לאן שאנחנו לא מסתכלים אנחנו מביטים בעצמנו ולאט לאט המראה הפיזי שלנו מתעוות, כמו שחוזרים על מילה פעמים רבות והיא מתחילה להישמע מוזר, ואנחנו כבר לא יודעים במה אנחנו מביטים – בהשתקפות הדמות המעוותת שלנו, או שמא בתמונה שהתת-מודע שלנו יוצר, יציר נפשנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>